כיצד נתמודד עם לחץ וטראומה שיוצר המצב הביטחוני?
המצב הביטחוני הרעוע והחסר ודאות באזורנו יוצר מצב של לחץ, חרדה וטראומה. טראומה היא חוויה הגורמת מצוקה רגשית קשה, היכולה להתבטא במצב נפשי והתנהגותי קשה.
לא כל אירוע וכל חוויה היא טראומטית, אירוע טראומטי מתרחש כאשר: ישנה תחושה של איום מיידי על השלמות הפיזית ו/או הנפשית של עצמו או זולתנו וכאשר ישנה הצפה של תחושת חוסר אונים או פחד, מה שמתרחש בדרך כלל בזמן אזעקה. ישנם, תגובות שונות לאופן שבו אנו מגיבים לגבי הטראומה. ישנם אנשים אשר מגיבים טוב יותר במצבי לחץ, והאדרנלין דוחף אותם לפעולה, ומאידך ישנם כאלו שנכנסים למצב שיתוק ולא מסוגלים להגיב באותו הרגע. האופן שבו נגיב לאירוע טראומטי תלוי מצד אחד באופי האירוע, בעוצמתו ובמשכו, ומצד שני בהיסטוריה האישית שלנו, במידת התמיכה החברתית והמשפחתית שיש לנו וביכולת הטיבעית שלנו.
לא רק למבוגרים יש תגובה ללחץ, גם ילדים מגיבים בשלל תגובות למצבי חרדה ומתח. אופי התגובה תלוי גם בגילו של הילד. ילד קטן בדר”כ עד גיל 3 מבין פחות את האירועים, אך חשוף למצבים המשתנים בבית בזמן אזעקה וחשוף לרמת החרדה של המבוגרים סביבו. אצל ילדים עד גיל 10 בערך, לא נתפס בחשיבתם משהו שהוא מופשט כמו נושא המוות, ועל כן רמת החרדה יכולה להיות ברמות שונות, אך עדיין מתקיימת. אצל ילדים בוגרים יותר אשר מבינים את משמעות הטילים מתקיימת אינטגרציה לנושא המוות, והפחד הוא מההשלכות העתידיות היכולות להיות. אל לנו לזלזל בכל תגובה ובכל לגיל לנושא.
תגובות אפשריות של ילדים בהתמודדותם עם הלחץ והחרדה, יכולות להתבטא כ:
תגובות פיזיות/ גופניות– חזרה להרטבה, קשיי שינה, כאבי ראש, מיחושים שונים וכדומה.
תגובות רגשיות– פחדים (חדשים או ישנים שחלפו וחזרו), חרדתיות יתר וכו’.
תגובות שכליות– קושי בריכוז, בלבול, אי תשומת לב, וכו’.
תגובות חברתיות– תלותיות, הסתגרות, אי רצון להימצא לבד וכו’.
על כן אני ממליצה:
- אל תיבהלו מפחדי הילד/ה ומתגובות חריגות, זה נורמלי ביחס למצב.
- השרו לילד/ה הרגשה של ביטחון, שאתם עושים כמיטב יכולתכם לשמור עליו.
- שוחחו עם הילד על תחושותיו, הקשיבו הקשבה מלאה, אל תלעגו לרגשותיו, הביעו אמפתיה אך הדגימו שליטה בתחושותיכם, הגיבו המתינות וסובלנות, הדגימו התמודדות למרות הפחד.
- רגרסיה במצבים כאלה היא טבעית, אל תילחצו.
- ספקו לו את הידע הדרוש, המרגיע! אין צורך בידע נפרז ומוגזם ומומלץ לצמצם את הצפייה בטלוויזיה ובחדשות.
- עזרו לילד לחשוב מה הוא יכול לעשות ברגע של פחד כמו: נשימות עמוקות, להיזכר בחוויות נעימות, מקומות אהובים, משחק שמרגיע וכדומה.
- הרעיפו אהבה וחום והמון חיבוקים.
- הקפידו לשמור על שיגרה – הרגלים וגבולות.
- שלבו פעילויות מהנות ומשחררות בסדר היום שלכם- ריקוד, מוזיקה, סרטים, קריאת ספרים, טיולים וכו’.
- אם לילד יש סיוטים תסבירו לו שאלו באים מפחדים שיש לו בפנים ושעם הזמן הסיוטים יחלפו. אם צריך, אתם יכולים לעשות שינויים קלים שירגיעו את הילד בעת השינה, כמו אור קטן, בובות רכות במיטה, וכו’.
- נסו לגלות מה בדיוק גורם לפחד הפתאומי של הילד או לנסיגה (למשל, סירנה הנשמעת מרחוק, פרידה מהורה, תנועה פתאומית של בן משפחה, וכו’)
- שימו לב למשחק של הילד. המשחק עשוי לכלול שחזורים סודיים של הטראומה עם אחים ואחיות או חברים. שימו גבולות כשמשחק כזה הופך להיות אלים או מפחיד.
- כשמסתיים האירוע השתדלו לחזור לשגרה. חזרה לשגרה היא חשובה מאד ומסייעת בהתמודדות עם החרדה. חשוב לחזור בהדרגה לפעילויות יומיומיות שהתבצעו קודם לכן.
- שימו לב מה קורה לילד בגן או בית הספר, כיצד הוא מתמודד. שתפו את הצוות החינוכי בדאגות שיש לכם לגבי הילד.
- היו ערניים! אם הילד אינו נרגע, אם אתם מזהים דפוסים שלא היו קודם ונמשכים לאורך זמן, פנו לייעוץ מקצועי.
מאת: חפצי מידלש
יועצת ומאמנת אישית, זוגית ומשפחתית, מדריכת הורים ומגשרת
טלפון: 054-7723833
מייל: heftzi3@gmail.com
