15 דקות. זהו אורך זמן האיכות הממוצע שיש לנו היום עם הילדים. זה כמובן לא כולל את זמן ההתארגנויות, הכנת האוכל, המקלחות ושאר "בירוקרטיות" משפחתיות, אבל מחקרים וסקרים מוכחים שבסופו של יום, הזמן בו הספקנו לנהל שיחה, לשחק, לטייל או סתם לשבת בנחת עם הילדים ללא הפרעות חיצוניות, מסתכם באורך של הפסקת קפה ממוצעת. אצלכם זה נראה אחרת?
עולם השפע בו אנו חיים כיום לצד הדרישות בעולם העבודה למצוינות, הישגיות ותחרותיות, מובילים לכך שההורים עובדים שעות נוספות מרובות ומאומצות, גומעים מרחקים ומתמודדים עם לחצים שממשיכים להטריד אותנו, גם לאחר שיום העבודה לכאורה נגמר. הורים רבים מאיתנו, נעים על הציר בין אחריות לאשמה. הרצון שלנו להעניק לכולם ולספק את כולם מתנגש עם המשאב הכי יקר שלנו – הזמן או ליתר דיוק, הזמן עם הילדים.
זאת בדיוק הנקודה שתחושת האשמה משתלטת. אשמה על פעולות שלא הספקנו לבצע, אם בבית ואם בעבודה. מציאות שמביאה להתנגשות ערכית, מצד אחד ערכי העבודה והמצוינות ומהצד השני ערכי המשפחה. תחושות מעורבות שמייצרות תסכול, אשמה ושחיקה מתמדת של הזוגיות.
לעיתים בסוף יום ארוך הילדים מתחילים לבוא אלינו בדרישות ולא תמיד יש בנו את הכוחות להתמודד עם הדרישות שלהם. בלא מעט פעמים אנחנו מתקשים להיות "האיש הרע" ולסרב. מתקשים לעמוד מולם ולמנוע מהם לעשות את כל אשר הם חפצים. לעיתים קל יותר לפייס את הילד, לחזור הביתה עם ממתק או מתנה, לוותר על הגבולות או לפצות אותו, העיקר להימנע מעימות. כוונתנו היא טובה, אך התוצאה הפוכה. ויתורים נתפסים לעיתים כחולשה ולאו דווקא כעדות לאהבה.
אז איך מייצרים איזון בין קריירה למשפחה, מבלי שצד אחד ירגיש הזנחה?
רגשות אשם- וותרו על ההלקאה העצמית שמלווה אתכם, היא פוגעת בסמכות ההורית שלכם ובסופו של דבר גם ביחסים שלכם עם ילדיכם. אל תנסו לפצות אותם או לרצות אותם ללא צורך, זה לא מה שהם צריכים, הם לומדים מכך שעבודה קשה היא לא ערך.
הפסיקו לכבות שרפות- לא מעט הורים עסוקים בלוותר לילד כי הם עייפים מידי להתמודד איתו או כי הם חושבים לעצמם שלא ראו את הילד שלהם כל היום ולכן זה לא הזמן לכעוס עליו. הם עובדים בלרצות את הילד, לתת לו את מבוקשו ומוותרים על הגבולות. הכל עבור כמה דקות של שקט תעשייתי. מכך הילד לומד, כי הוא יקבל את כל מה שהוא רוצה בשביל שלהוריו יהיה כמה דקות של חסד. לכן אל תהיו עסוקים בלכבות שרפות כי הן יצוצו כל יום מחדש, עמדו על שלכם ותנו פתרון לטווח רחוק.
חלוקת תפקידים – הובלה משותפת של הילדים והבית בעולם של משפחות דו קריירה דורשת רה-ארגון במסוגלות וביכולות של כל אחד. חלקו תפקידים בינכם בהתאם לשעות וליכולות של כל אחד מכם על מנת להקל על העומס.
הקדשת זמן איכות – נסו למצוא זמן איכות אישי עם כל אחד מבני הבית. עשו לעצמכם דייט שבועי עם בן/ת הזוג ודייט עם כל אחד מהילדים שלכם בנפרד. בעולם של היום בו במעט הזמן שיש לנו צריך להתחלק בין כולם, כל אחד מבני המשפחה מרגיש שהיה רוצה יותר תשומת לב והתחרות על משאב הזמן שלנו גדלה. הילדים שלנו לעיתים רבות דורשים אותו על ידי פיתוח התנהגות שלילית. כאשר כל אחד מקבל זמן איכות אישי, תחושת התחרות קטנה ותחושה של איזון נכנסת.
גבולות- הציבו לעצמכם גבולות ברורים וברי ביצוע לגבי הזמן שמוקדש לעבודה והזמן שמוקדש למשפחה. אל תאפשרו לזמן המוקדש לעבודה, לזלוג אל תוך שעות הפנאי עם המשפחה. קבעו מדי יום מתי יום העבודה מסתיים. החליטו כי אתם לא עונים למיילים או לטלפונים בזמן שלכם עם המשפחה.
חופש- צרו זמן בלו"ז שלכם למנוחה, הנאה ולצבירת חוויות משפחתיות חיוביות. אל תצברו את ימי החופשה שיש לכם במהלך השנה מבלי לנצל אותם, השתמשו בהם לפסק זמן.
בניית סדר יום- כאשר לכם ולילדיכם יש סדר יום מובנה וקבוע, רמת הביטחון עבורכם ועבור ילדכם עולה וההתנהלות בתוך הבית הופכת להיות הרבה יותר רגועה וזורמת. הכניסו בסדר יום זמן לארוחה משפחתית ושעות השכבה והשכמה, כאלו שיאפשרו לכם להתפנות לעצמכם ולזוגיות שלכם.
בחירה – השלב השני שעלינו לקבל ולהיות שלמים עם הבחירה שלנו לשלב בין קריירה לעבודה. לכל בחירה שלנו בחיים יש רווח ויש מחיר. הרווח מלעבוד המון שעות הוא רווחה כלכלית, והמחיר אולי הוא פחות זמן איכות עם המשפחה שלי. אם אתם מרגישים שהמחיר שאתם משלמים על בחירה זו גבוה מידי, עשו שינוי.
שילוב בין קריירה לעבודה לעיתים יכול להיות מאתגר, אך אפשרי בהחלט. או כדברי מקס ובר, עלינו לחשוב אם אנחנו עובדים בשביל לחיות או חיים בשביל לעבוד.
מאת: חפצי מידלש יועצת ומאמנת אישית, זוגית, משפחתית מדריכת הורים ומגשרת בעלת קליניקת פריצת דרך באשקלון
