הצבת גבולות חלום או מציאות?

מאת: חפצי מידלש, יועצת משפחתית וזוגית, מדריכת הורים, מאמנת אישית לחיים מתמחה בהפרעות קשב וריכוז.

לא מעט נתקלתי בהורים לפעוטות אשר מוצאים עצמם חסרי אונים מול התנהגותם של ילדם. מי מאיתנו לא מצא את עצמו מתמודד עם ילדו בן השנה אשר דורש את עצמאותו ומתחיל לאכול לבדו, ובמקביל מתחיל לזרוק את האוכל על הרצפה? נכון שזהו שלב התפתחותי בו הילד פשוט חוקר את חוקי הפיזיקה ואת כוח המשיכה וזורק כל מה שבא ליד, אך האם זה נותן לנו  ההורים לגיטימציה להבליג על התנהגות זו?  לא מעט הורים מוצאים עצמם מתמודדים עם השאלה מה לעשות? איך להגיב? האם להעניש או רק לכעוס? ולראשונה אנו מתמודדים עם סוגיית הצבת גבולות.

בסביבות גיל שנתיים הילד מתחיל את שלב המרידה הראשון שלו. הוא מתחיל למתוח גבולות , מתחיל לבחון את הנורמות הקיימות, את מידת הערכים הקיימים ובעיקר את התגובה שלנו- ההורים. זהו תהליך סוציאליזציה, החיברות, הוא נורמטיבי, אבל כאן תפקידנו כהורים חשוב ביותר ; ילדים זקוקים לסיוע המבוגר כדי ללמוד מהן הנורמות החברתיות המקובלות. ילדים אינם יודעים נורמות אלו מעצמם וזקוקים להורה שיבהיר להם את החוקים הנהוגים בסביבתם- מה מותר ומה אסור.

יש תפיסה רווחת כיום בקרב הורים כי גבול הוא דבר שלילי, שכן גבול הוא איסור מגבלה, הוא מציג בפנינו את מה שלא נוכל לעשות. אולם גבולות הם אמצעי חשוב שעוזר לבני אדם לנהל את חייהם: הגבול יוצר סדר ומונע אנרכיה, קובע מה אפשרי ומה אינו אפשרי, מבדיל בין טוב לרע, בין מותר לאסור. הילדים שלנו זקוקים לגבולות! וברוב המקרים לא די בהצבת הגבולות לכשעצמם, ויש צורך להבחין בין שני מושגים חשובים מאוד, "הצבת גבולות" ו"אכיפת גבולות". המונח "הצבת גבול" מטעה כיוון שהוא נותן להורים רבים את התחושה כי מספיק בהכרזה על הגבול כדי שיכובד אך במציאות אין להכרזות ולדרישות האלה כל השפעה על התנהגות הילד. לא מעט ילדים מפרשים את ההודעה על גבול (הצבת גבול) כהמלצה בלבד, ורק לאחר אכיפת הגבול (מאבק כוח שכולל ענישה), בסיומם של מאבקים חוזרים ונשנים הם מצייתים לגבולות.  ילדים שונים זה מזה בטמפרמנט שלהם ולכן יש ילדים שמגיבים טוב להצבת גבולות ואחרים שמשנים את התנהגותם רק לאחר אכיפת הגבולות.

כאשר אתם מציבים גבולות לילדיכם, אתם עלולים להיתקל לא מעט בתגובה סוערת. כגון: בכי, צעקות ואלימות. אלו תגובות שכיחות למדי. הצבת גבולות משמעה ביקורת ושיפוטיות ולכן אין זה מפליא שילדים מגיבים על הצבת הגבולות בזעם, בושה ועלבון. זה נובע מהקושי שלהם לעמוד בביקורת, מפגיעה בתחושת הכוח והשליטה ופגיעה בגאווה. וככל שהילד בעל רמת תוקפנות גבוהה יותר, התגובה סוערת יותר.

הורים מתקשים להיות ה"איש הרע", זה שמונע מהילד כל מה שהוא חפץ לעשות, מלווים תחושות אשמה מאוד גדולות, וכתוצאה מכך הם עלולים לטעות ולוותר לחלוטין על הצבת גבולות או להסתפק בגבולות מועטים מידי, למרות שכוונותיהם לרוב הם לטובת הילד, בעצם כך משיגים את התוצאה ההפוכה מזו, בשנים הראשונות של הילדות מבחינת הילד , העולם מפוצל בין חזק לחלש ובין ניצחון לתבוסה. זהו שלב בדרך לחוויה מאוזנת יותר, ועקיפה של מאבקי הכוח משמעה התעלמות מצורך שלו לבדוק את מידת כוחו מול הוריו, ובעיקר את מידת כוחם של הוריו מולו. המילים הרכות של ההורים, כמו גם ההסברים והוויתורים, נתפסים אצל הילד לאו דווקא כעדות לאהבה, אלא כסימן לחולשה ולחוסר אונים, הקוראים לילד לשלוט בהוריו.

ילד אשר גדל בתוך בועה המאפשרת לו רק חוויות של נועם, רוך ואהבה לא יצליח לעמוד בתסכולים שהמציאות עתידה לזמן לו במשך חייו. לעומתו, ילד שטועם את טעמם של הגבולות והתסכול ומתמודד עם האכזבה והכעס שהם מעוררים יצלח בבגרותו את הקשיים והמשברים ביתר קלות. ילד חסר גבולות נהנה תחילה מתחושה מסוימת של כוח אך תחושה זו מתחלפת במהירות בתחושות של בדידות וכאב. ילדים בני גילו לא ירצו לשחק איתו היות והוא מרביץ להם וחוטף את חפציהם, מסגרות חינוכיות ירחיקו אותו משום שללא גבולות, סביר להניח שיהיה ילד מפריע ומתחצף. כך, כל החום, הקבלה והסלחנות המוגזמים שמשפחתו מעניקה לו  לא יוכלו לבוא במקום תחושת הערך והשייכות שהצלחה בלימודים וחברת השווים יכולים להעניק לו

למה חשוב להציב גבולות?

גבולות חשובים להתפתחות הילד הצעיר והמתבגר מסיבות הבאות: סיוע להתארגנות עולמו הפנימי, הגנה מפני דחפיו התוקפניים, פיתוח כושרו לדחות סיפוקים, שכלול כישוריו החברתיים, טיפוח עצמאותו וחיזוק תחושת השייכות שלו. כדי לעזור לילד לבנות ולגבש לעצמו עולם פנימי מסודר, אורגן, ברור ויציב, ההורים בונים לו תחילה גבולות חיצוניים. בהמשך יבנה הילד בעצמו את גבולותיו הפנימיים. קיומו של גבול יוצר סדר בעולם, הופך אותו לפחות פרוע ומסוכן. הגבולות קובעים את החוקיות של החיים ונותנים לילד אוריינטציה: הוא יודע מה צפוי, על מה יקבל מחמאה ועל מה יינזף.

מה ניתן לעשות:

בראש ובראשונה, להבין את חשיבותם של הצבת הגבולות ולא לפחד להציב גבולות וכמובן לאכוף אותם.

להכניס חוקים שיאפשרו ניהול סדר יום תקין וניהול שגרה כגון: לוחות זמנים קבועים, לשעת ארוחות לשעת משחק, לשעת הכנת שיעורים ולשעת שינה. לא לאפשר מתן שינה מאוחר מידי, זה לא מועיל לילדים. ילדים מתפתחים בזמן השינה ובונים את המערכת החיסונית שלהם, הם זקוקים למינימום שעות שינה ביום, כאשר הם עייפים מידי, הם לא מוצאים את עצמם וחשים בלבול ותסכול וזה משפיע על ההתנהגות שלהם ובעקבות כך על התגובה שלנו.

עונש אינה מילה גסה, ילד צריך להבין כי ברגע שעבר את הגבול המותר הוא צריך להיענש. ולא כיסא  מחשבה, אנחנו לא יכולים להגיד לילד על מה לחשוב, העונש צריך להיות מותאם לגיל של הילד ולא בהפרזה. זה יכול להיות פסק זמן ממשהו שהוא אוהב, זה יכול להיות למנוע ממנו משחק, או טיול, או טלווזיה או מחשב, בהתאם למה שמדבר אליו,  ברגע שהילד ריצה את עונשו, לא שומרים לו טינה וממשיכים לכעוס עליו כל היום.

לבחור על מה להעניש. לא יכול להיות שכל היום הילד יחווה רק עונשים, לא על כל דבר לצאת למלחמה, לברר מה ערכים שעליהם בל נעבור ושם נתעקש ונעמוד על שלנו. במקביל נבחן איפה ניתן להגמיש את מעט את הכללים.

 לא רק לאיים, הורה שרק מאיים ואומר "אני אקום אלייך..,"  "אני אקח לך…" ולא מבצע מלמד את ילדו כי המילה שלו לא שווה, אין ערך לאיומים שלו וזה נשאר בגדר איומים ועל כן הילד ימשיך לעשות ולהתנהג באותו האופן.  אף פעם לא לאיים במשהו שהוא לא ראלי עבורנו, אם כבר קנינו כרטיסים להצגה ואנחנו לא נרצה להפסיד את הכסף שלהם, אנחנו לא נאיים על הילד "אתה לא תלך להצגה.." כי לא נעמוד בזה, נאמר לילד כרגע אנחנו נלך, כי ישנם כרטיסים, אבל אני אחשוב על עונש ראוי אחר.

ישנם מצבים שבהם קשה לנו ליישם את הגבולות שלנו , בעיקר כאשר יש ביקור של המשפחה המורחבת. לסבא וסבתא (בהנחה שהם לא המטפלים העקריים של הילד),  אין סמכות על הילד. תפקידם הוא לבקר ולפנק, אין זה אומר שבחברתם הילד צריך לשכוח את כל הגבולות שרחש. יש להסביר למשפחה המורחבת ולכל הנוגעים בדבר, כי ישנם כללים בבית שמתקיימים גם בזמן ביקורם, ולבקש את שיתוף הפעולה שלהם, עקביות ושגרה מאוד חשובה בהצבת גבולות. אי אפשר שבכל ביקור כל מה שהשגנו עד כה ירד לטמיון. על הסבים והסבתות לקבל את החוקים והכללים שנחלתם לילדיכם גם אם נוגדים את השקפת עולמם. אתם ההורים של הילד ואתם יודעים הכי טוב מה נכון עבורכם.

כאשר המשפחה מתרחבת נוצר מצב של הסתגלות למצב חדש. זה טיבעי ונורמלי, אבל צריך להילקח בחשבון כי זהו מצב זמני ולטווח ארוך חייב לחזור לשגרה ולסדר שהיו קיימים בבית. חשוב לשתף את הילד בעזרה עם האח/ האחות שהצטרפו למשפחה ובמקביל למצוא זמן איכות רק איתו, אך לא לוותר ולהבליג על חוקים וכללים שנרמסים. בסופו של יום ולטווח הארוך זה לטובת כולם.

 הצבת גבולות  משמעותה אינה לבטל את מעמדו של הילד או ביקורתיות ושיפוטיות שלנו את ילדינו, נהפוך הוא, משמעותה תרומה לילד בכל שלב התפתחותי בו הוא נמצא בכלל ובשנים הראשונות לחייו בפרט. על כן ניתן להבין את חשיבותן של הצבת גבולות לילדים כצורך בסיסי אשר מוביל ותורם למעמדה של הסמכות ההורית להיות יציבה ובטוחה.

לפרטים נוספים וייעוץ
חפצי מידלש
דילוג לתוכן