החוויה של להיות הורה טרי עדין זכורה אצלי עמוק בזיכרון למרות שכבר עברו 16 שנים מאז שילדתי לראשונה.
הכל היה זר לי, פתאום מצאתי את עצמי חסרת שליטה, הצטברות העייפות, תחושה של עומס וההצפה של הורמונים, החרדה שתקפה אותי שהתינוק בוכה ואני לא יודעת למה ואין לי איך לעזור לו הובילו אותי לסערת רגשות אחת גדולה.
ואז זה הכה בי, כלום לא יחזור להיות כמו שזה היה. הדינמיקה השתנתה, לא רק אצלי, בכל מבנה המשפחה. האיזון בינינו (בני הזוג) הופר ומצריך הסתגלות והיערכות מחודשת שדורשת מאיתנו ההורים לוותר לפחות באופן חלקי על החופש האישי שלנו ועל העיסוק בזוגיות.
מסיבות אלו, התקופה שלאחר הלידה עלולה להפוך למאתגרת ומרובת התמודדויות עבור הקשר הזוגי.
זוגות רבים שאני פוגשת מספרים לי שכל הצרות התחילו כשנולד הילד הראשון:
* הגוף כבר לא נראה אותו דבר, אין כוח להתלבש, להשקיע, מעדיפים להישאר בפיג'מה כל היום, פחות סקס והאינטימיות נפגעת, יש פחות ופחות משיכה של אחד מהצדדים.
* מפסיקים לבלות יחד- אין מי שישמור על הילד, הוא קטן איך נשאיר אותו לבד, אין כוח לצאת, פחות בילויים משותפים.
* לא מעט זוגות מספרים לי כי ההורים של בני הזוג מתערבים להם יותר בחיים, כל אחד נותן עצה אחרת. ונוצרות מריבות מי מההורים מקופח מי יכול לבוא לראות את הילד, ומי פחות.
* חילוקי דעות בנוגע לחינוך הילד- בדר"כ בילד הראשון אנחנו עובדים על ניסוי וטעיה, פחות מנוסים, בגלל ששני בני הזוג מגיעים מתפיסות חינוך, מודל לחיקוי בבית, ותפיסות עולם שונות ישנו פער גם לגבי איך נכון לחנך את הילד. איך נכון להחזיק, מתי הוא צריך לישון, כמה לאכול… וכו'. כשאחד מבני הזוג מבטל את השני נוצרים מעמדות בתוך הקשר.
* הילד הפך להיות מרכז החיים- "הילד בשבילה זה הכל אני אוויר", אצל זוגות רבים יש תחושה של הזנה, הורים מסויימים מרגישים שמהרגע שהפכו להיות הורים, הם רק הורים. מעכשיו אני רק אמא או רק אבא ולא גם בן זוג של.. רוב תשומת הלב שלנו והמשאבים שלנו מופנים לתינוק.
* בני הזוג מצפים ליותר מעצמם, מצפים ליותר אחד מהשני וכן הם מושפעים מציפיות החברה מהם. וכך מצטברים כעסים ומריבות, ריחוק וחוסר תקשורת והחיים הופכים להיות סיר לחץ.
בשלב שבו גירושים עולים על הפרק יש כמובן סיבות נוספות, אבל פעמים רבות שם זה מתחיל.
איך עוברים את המשבר נכון?
בדומה לכל משבר, גם במקרים אלו אפשר להישבר ואף לשבור את הכלים, אך ניתן גם לצמוח ולצאת מחוזקים.
- הכלה– כדי לשמר את הזוגיות צריך קודם כל ללמוד להכיל אחד את השניה ואת הצרכים של כל אחד מבני הזוג.
- שיתוף- אם הגעתם למצב של חוסר אונים, אל תישארו בחוויה הזאת לבד! שתפו את בן הזוג מה אתם מרגישים ואיפה ניתן להתערב ולהקל עליכם. אם ניתן בצעו חלוקת תפקידים על מנת להפחית מהעומס.
- תאום צפיות- תאום ציפיות לגבי ההורות, החינוך, חלוקת תפקידים, גישות חינוכיות ועוד יכול למנוע מריבות עתידיות.
- דייט שבועי– הקפידו להמשיך לצאת לבד, אני ממליצה פעם בשבוע, ומינימום פעם בשבועיים; להסתדר, להתאפר – זה גם עוזר לחזרה לגזרה אחרי הלידה. אפשר ליזום גם ארוחות רומנטיות בבית אחרי שהילד הלך לישון, להזמין אוכל מבחוץ. חשוב לא לוותר על בילוי עם חברים ולפרגן את הזמן הזה אחד לשני.
- גמישות- זוגיות דורשת פשרות, לא תמיד כל אחד יכול לקבל תמיד את מה שהוא רוצה. ילד יצר עימו מצב חדש הדורש גמישות ופשרות, דונו בהם.
- אל תשפטו– אם אתם חוזרים הביתה והבית מבולגן יותר מהרגיל, אל תמהרו להתלהם ולשבור את הכלים, יכול להיות שהאמא הטרייה לא ממש הספיקה, הציעו עזרה ותמיכה.
- שימו את הקשר שלכם מקום ראשון– המיקום שלכם כבעל ואישה צריך לבוא לפני הקשר עם התינוק, למרות שזה לא פשוט, כי הנטייה הטבעית היא לשים את התינוק לפני הכל.
- הגשמה עצמית- המון זוגות שאני פוגשת, אצל אחד מבני הזוג יש תחושה של החמצה שוויתר על עצמו, על הקריירה שלו לטובת גידול הילדים ובאיזשהו שלב בחיים זה מפריע לו וחוזר להיות טריגר בקשר הזוגי. כדי למנוע את זה, תנסו לשלב את החלומות שלכם, הקריירה והשאיפות שלכם לצד גידול הילדים. עשו משהו בשביל עצמכם, לנפש לרוגע.
- פנו לייעוץ זוגי– אל תגיעו למצב שהמשבר עמוק מידי, והבעיות יוצאות משליטה. לא צריך להמתין לפיצוץ כדי לבקש עזרה או לחילופין לטאטא את הבעיות מתחת לשטיח ולקוות שהכול יעבור מעצמו. הבעיות לא נפתרות או נעלמות אם מתעלמים מהן, ואם לא מתמודדים איתן הן פשוט עולות וצפות כל פעם מחדש לאורך כל החיים הזוגיים. אם אתם חשים שהמתחים ביניכם עולים מדרגה ואתם לא מצליחים לפתור זאת בשיחה פנו לקבל עזרה מקצועית.
מאת: חפצי מידלש יועצת זוגית, אישית ומשפחתית, מדריכת הורים מתמחה בהפרעות קשב. 0547723833 שמואל 7 אשקלון.
